בוועידה הכללית ה-30 של ארגון אונסקו שהתקיימה בנובמבר 1999, הוחלט לציין מידי שנה, ב-21 בפברואר, את יום שפת האם הבין-לאומי. בחירת התאריך לא הייתה מקרית : מידי שנה ב-21 בפברואר  מציינים בבנגלה-דש את "יום קדושי השפה" Language Martyrs' Day . זאת, לזכר 9 צעירים – מהם שני תלמידים – שהקריבו את חייהם ביום זה בשנת 1952, כדי ששפת הבנגלה – שפת אמם – תוכר כשפה רשמית במה שהייתה אז פקיסטאן.

שפת אם היא אחד ממרכיבי הזהות  - "העובדה שאנשים מוכנים להקריב את חייהם על הגנת מעמדה של שפת האם שלהם מעידה על הרגשות העזים שסוגיות הקשורות בשפה ובזהות מעוררות" – אומרת אנה מריה מיילוף מאונסקו.

שפת האם איננה רק אמצעי תקשורת ראשוני. בנוסף לאוצר האסוציאציות האישי הראשוני,  מכילה שפת האם גם את אוצר האסוציאציות הלאומי המשותף, גם את הזיכרון הלאומי המשותף.  למעשה, לא תיתכן  זהות תרבותית בלעדיה.

בעולם כיום כ-6000 שפות מדוברות המוגדרות כשפת אם. לאור בולטותן של שפות מסוימות בעידן הגלובליזציה, רבות משפות האם  עלולות להיעלם תוך זמן קצר. יום שפת האם הבין-לאומי מצוין במסגרת המאמצים שעולה הקהילה בין-לאומית לשמר את מעמדן של שפות האם, להגן עליהן ולטפח אותן.

עבור רוב דוברי העברית, השפה העברית היא שפת אם נרכשת. תחייתה הייתה לסמל לתחייה הלאומית וחלק בלתי נפרד ממנה. אומר אליעזר בן יהודה :

[ה]שפה [ה]עברית היא שפתנו הלאומית. בארצנו, בארץ ישראל, בבתי הספר אשר נייסד בארץ הזאת, עלינו לעשותה לשפת החינוך... תחיית השפה תהיה לאות כי גם תחיית האומה תבוא ולא תאחר" [ "המגיד" י"ב בתשרי תרמ"ז 1888].

ואכן, ידיעת השפה העברית הפכה לתנאי ולסימן להתגבשות חברה משבעים גלויות לעם אחד. בראשית ימיה של המדינה, הדגש על דיבור בעברית היה בין השאר כור היתוך לשוני.

היום, חמישים ושמונה שנה  אחרי הקמת המדינה, לאחר שחמישה מיליון עולים משבעים גלויות עלו לארץ ונקלטו בה, דגל הרב תרבותיות נישא ברמה. אמנם, גם היום מדינת ישראל היא מדינה שבה – כפי שאמר אפרים קישון שבימים אלה אנו מציינים שנה לפטירתו – "לומדת אם את שפת האם מפי בניה", אך היא לומדת אותה כשפה נוספת או שפה שנייה. גם האם וגם האב שומרים ומשמרים את שפת האם הראשונית שלהם : הם קוראים עיתונים  וספרים בשפת אמם, הם רואים תוכניות טלוויזיה, הם מדברים ביניהם בשפת האם הראשונית ודואגים לכך שבניהם לא ישכחו, ואם שכחו – שילמדו, את שפת האם המקורית שלהם.

דווקא בחברת מהגרים רב תרבותית משמעות רבה מאוד לציון "יום שפת האם הבינלאומי". ציון יום זה מאפשר בחינת היבטים שונים של מעמדן של שפות האם מקוריות – שפות המוצא של המהגרים- העולים -  ויחסי הגומלין ביניהן לבין שפת  האם הנרכשת – שפת המקום – השפה העברית.

משמעות מיוחדת יש לעובדה שדווקא האגף לחינוך מבוגרים המופקד על הנחלת השפה העברית – שהיא שפת אם נרכשת - לעולים חדשים, מציין ומקדיש זמן ומחשבה לציון יום שפת האם הבינלאומי. אין כל סתירה בין הנחלת הלשון העברית ומאמץ ויוזמה לשימור שפת האם – הנחלת הלשון העברית לעולים חדשים נעשית תוך כבוד לשפת האם ולתרבות המוצא,  ולעתים קרובות אף תוך שימוש  בשפת האם.

בספר בראשית פרק י"א פסוק 1 נאמר : "ותהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". ביום שפת האם הבינלאומי אנו מקווים כי בכפר הגלובאלי ה"דברים האחדים" - שפות האם על האוצר התרבותי העצום שהן מייצגות יישמרו לצד  השפה האחת,  וימשיכו להתפתח כשפות חיות, כשפות עתיד,  ולא רק כמורשת היסטורית וכחלק מעבר  נשכח.

גב' עמירה חיים

מנכ"לית משרד החינוך התרבות והספורט

יו"ר הועד הישראלי לאונסקו