| 10.1 |
מוות של בעל חיים במוסד החינוכי
בעל-החיים בפינת החי עלול למות גם אם הוא קיבל טיפול טוב והולם (מוות טבעי או ממחלה או מכל סיבה אחרת). יש לנהוג לפי ההנחיות האלה:
|
| |
א. |
הטיפול בגופת בעלי-החיים ייעשה על פי הנחיות הווטרינר ובאחריות האחראי לפינת החי. |
| |
ב. |
אסור לאפשר לתלמידים לטפל בגופת בעל החיים. יש להשאיר את הטיפול בגווייה לווטרינר או לאחראי לפינת החי. |
| |
ג. |
יש להחליט עם הווטרינר המטפל או עם הווטרינר הרשותי אם להעביר את גופת בעל החיים לבדיקה פתולוגית. |
| |
ד. |
בכל אירוע של מוות חריג ובכל מקרה שבו מת יותר מבעל חיים אחד באותו בית גידול או בסמיכות זמנים יש להעביר את אחת הגופות לבדיקה פתולוגית, להתייעץ עם הווטרינר המטפל ולבחון הפקת לקחים למניעת הישנות האירוע במידת האפשר. |
| |
ה. |
במקרה של גסיסה של בעל-חיים יש להזמין מיד וטרינר. אין לאפשר לתלמידים לשהות במקום. |
| |
ו. |
יש לשוחח עם התלמידים על אירוע המוות ולענות בכנות על שאלותיהם. מרבית התלמידים יקבלו את מות בעל החיים כעובדה מוגמרת וכתופעה טבעית ובלתי הפיכה. |
| |
ז. |
אם המורה מתרשם שמות בעל-החיים משפיע באופן קשה על התלמיד והוא מביע את תחושותיו בהתרגשות רבה מהרגיל, יש לפעול להרגעתו ולדווח ליועץ או לפסיכולוג החינוכי של המוסד החינוכי. |
| 10.2 |
מוות של בעל חיים מחוץ לבית הספר |
| |
א. |
ילדים חווים לעתים מוות של בעל חיים אהוב, שלהם או בסביבתם, כאירוע קשה, ויש להתייחס אליו בהבנה ובכובד ראש. אין לנסות לבטל את החוויה ולהפחית מעוצמתה. |
| |
ב. |
מומלץ לשוחח עם התלמיד או להפנותו אל יועץ בית הספר לפגישה שבה יוכל לבטא את רגשותיו. |
| |
ג. |
יש לאפשר לילד להתאבל על מות חיית מחמד שאליה היה קשור שהוא ולסייע לו בתהליך הפרדה. |
| |
ד. |
יועץ בית הספר יכול להתייחס למות בעל החיים כאל אירוע מזמן לשיחה עם התלמידים בנושא המוות. |
