תכניות לימודים .9

חינוך לערכים
9.4

 בעלי חיים במוסד החינוכי
9.4-6

8. פיקוח על הרבייה

8.1 יש לדאוג לבקרה ולפיקוח על התרבות בעלי החיים כדי להימנע מצפיפות ומתנאי אחזקה לא נאותים.
8.2 יש לדאוג לפתרון עבור הצאצאים לפני תחילת הרבייה ולהכין מקום מתאים בפינת החי עצמה או מקום מתאים שהצאצאים יועברו אליו.
8.3 אם לא נמצא פתרון ראוי עבור הצאצאים, חובה לנקוט אמצעים למניעת רבייה:
  א. עיקור או סירוס: ניתוח הנעשה על ידי וטרינר ומתאים למרבית היונקים המוחזקים בפינות החי. לטיפול זה יתרון, בנוסף למניעת הרבייה: בעלי החיים הופכים נוחים יותר לאחזקה הן מבחינת מערכות היחסים בין הפרטים בקבוצה והן מבחינת תוקפנותם כלפי בני האדם הבאים אתם במגע. לגבי בעלי חיים מיוחדים (אקזוטיים) יש ליצור קשר עם רופא וטרינר המתמצא במין הרלוונטי. היתרון המרכזי בעיקור ובסירוס הוא שהטיפול חד-פעמי ואינו מצריך מעקב וטיפולים עתידיים.
  ב. הפרדת זכרים ונקבות: שיטה המתאימה ליונקים קטנים (מכרסמים, ארנבונים וכד') ולעופות. יש להקפיד שבעת הוצאת בעלי חיים מהקבוצה יהיו כל האנשים הפועלים בפינת החי מודעים להפרדה וידעו להימנע מ"ערבוב" בין קבוצות. היתרון המרכזי בשיטת ההפרדה הוא שהיא הפיכה ומאפשרת ריבוי מבוקר בתקופות שונות.

אסור להפריד נקבות חמוסים לצורך מניעת ריבוי. אם אין מחזיקים קבוצת רבייה, חובה לעקר את הנקבות. נקבות לא מעוקרות עלולות למות מאנמיה כתוצאה מאיבוד דם.

אסור לבצע הפרדה בין הורים לצאצאים בזמן הטיפול בהם.
8.4 אסור לאפשר רביית בעלי חיים המועמדים לפיזור בבתי התלמידים כמה חודשים לפני תחילת חופשה, כדי למנוע המלטה בבית התלמידים (מספר החודשים תלוי במשך תקופת ההיריון של כל אחד מבעלי החיים).





הוראות קבע

חוזר מנכ"ל סו/3(ג), כ"ט בתשרי התשס"ו, 1 בנובמבר 2005